לאבא שלי..

קשה לעכל את עניין הזמן..

זה נראה כאילו קרה רק אתמול.

אני זוכרת כל פרט קטן, מאותו שבוע. מאותו היום.

איך סימה התקשרה בבוקר, להתעדכן במה קורה, רגע אחרי שהייתי לידך בחדר..

סיימתי את השיחה וחזרתי אליך. ללטף לך את היד..

הלב כבר לא פעם.

אני זוכרת את המשך אותו יום.

את השעות של המשפחה ביחד.

הלוויה.

השבעה.

החודש שאחרי..

מפחיד איך שהזמן עובר.

מפחיד לראות כמה כוח יש לחיים הממשיכים בשלהם.

הזמן עובר, אך הלב נשאר באותה נקודה.

קופא במקום.

כאילו זה קרה עכשיו

וכאילו בכלל לא קרה.

אחרי השיבעה, פנינו איש איש לביתו.

אני עברתי את הניתוח ההוא, אותו ניתוח שהבטחת לי שהכל יהיה בסדר.

הבטחת וקיימת, שהריי היית שם.. ידעתי את זה.. הרגשתי את זה..

לילית ורני חיבקו ותמכו באמא שלא ידעה את נפשה.

שלושתם ביחד חיבקו ותמכו בי, בחגי, בשי ובשחר.

אבא, אני רוצה לספר לך איזו אמא גיבורה יש לנו.

פינקת אותה בחייך, בחייכם המשותפים.

עזבת אותה כשהיא חיה בשבילך ולמענך.

אשה נאמנה..

השארת מאחור אשה, אשר כמו תינוק הלומד ללכת, בצעדיו הראשונים,

לומדת איך מתמודדים עם החוסר הזה, בחיי היום יום. עם הגעגוע.

בכל בוקר, קמה אמא שלנו, בניסיון ובמטרה למלא את תחושת הרִיק,

בעשייה, בהתנדבות, במפגשים עם חברות שתומכות בה והיא בהן..

אך אבא, כמה שכולנו ננסה, חזק חזק ובכל הכוח, התחושה הזאת, שאין שם

את האיש הצנוע הזה, עם הלב העצום והטוב.. הבעל, האב, הסבא, החבר, השכן,

קרוב המשפחה, האדם .. התחושה הזאת אינה מרפה..

אמא יקרה, מותר לך להתפרק, לבכות, להשתחרר.. להוציא הכל..

אבל אל תשכחי שבחרת להמשיך לחיות, לחייך ולשמוח וליהנות מקרן שמש מלטפת,

כשאת יושבת על המרפסת..

קרן השמש הזאת, היא אבא.. הוא שם, מלווה, תומך, מחמם, שומר, עלייך, עלינו..

בשבוע האחרון ירדו גשמים כמו שכבר עשרות שנים לא ידענו.

רוחות, סערות, נחלים עלו על גדותיהם וחסמו דרכים...

אם חושבים על זה - מצב די סמלי לָכמעט שנה הזאת שעברנו כאן..

המון דמעות ירדו גם אצלנו..

גם אנחנו, כל אחד בתורו, ידע סערות רגשיות..

גם אצלנו הרגשות הציפו, עלו על גדותיהם וחסמו דרכי תקשורת..

אך כמו תמיד, אחרי כל סערה, פתאום מגיחה לה פיסת שמיים כחולים,

וקרן שמש חמימה ומלטפת, החודרת מבעד לעננים, מזכירה לנו את האושר שבחיים.

אותה קרן שמש, היא הליטוף והמגע, המילה הטובה והידיעה שאנחנו לא לבד..

אמא, את לא לבד.. אף פעם אל תשכחי את זה..

להתראות אבא שלי.

להתראות בזיכרונות, בתמונות, בחלומות, בחיוכים, בחיבוקים, בשבילים ועל רחבת הריקודים..

מיקי