קובעים תאריך לחתונה

.. למעשה, התאריך המקורי שנקבע היה ליום קודם - ה-10.05.94..

עילעול קטן ביומן של בעל המקום.. רגע שקט.. לא.. התאריך לא אפשרי.. תפוס..

"11.05, זה בסדר מבחינתכם?" הוא שואל בהתנצלות..

כן.. כן.. ברור.. יום קדימה, יום אחורה.. אין לזה ממש משמעות מבחינתנו..

מוסכם על-ידי כולם.. בכל זאת, אנחנו לא אנשים שמתכננים כל-כך הרבה קדימה..

היומנים שלנו ריקים.. :-)

"או.קיי. רשמתי. סגרנו. 11.5 יום רביעי.. מזל טוב.. יש צורך לשלם מקדמה..."

שילמנו, סגרנו..

תוך כדי תהליך סגירת המועד, אני מקבלת דריכה על כף הרגל שלי..

מורידה את מבטי למטה, לקבל הסברים.. אחותי..

אני מסתכלת עליה בעיניים שואלות ומוצאת עיניים זורחות וחיוך רחב..

טוב, אחותי.. מה נהיה??

"שיחת הטלפון.. זוכרת?" לוחשת לי..

אז ככה, נלך כמה חודשים אחורה.. טרום ההיכרות של חגי ושלי..

אני אז, צעירה, רווקה, פוחזת :-) , אשר בין טיול לטיול, בילוי לבילוי,

גם הכנסתי 'קצת' עבודה ב"אלחוט ים", בחיפה..

באותו המשרד, שולחן צמוד לשולחן, עובד חברי הטוב והמופלא (עד לעצם היום הזה),

בחור בשם מייק.. מבוגר ממני בערך ב- 15 שנה..

אנגלי, רוקר לשעבר (אך בנשמתו לנצח נצחים), חולה מוסיקה בדיוק כמוני..

היה לנו מנהג במשרד - שיחות טלפון טועות - מעבירים אליי.

אני כבר הייתי מעבירה לאותו אדם, סדרת חינוך משעשעת..

אותן שיחות גרמו ליום האפרורי משהו, להפוך למחוייך יותר, ע"י אותו שעשוע אכזרי..

הטלפון מצלצל במשרד..

מייק עונה. מחייך חיוך רחב. מסמן לי על עוד קורבן אפשרי ומעביר לי את השיחה..

"מכלוף את סוויסה שלום" אני מכריזה בקול גדול ומשועשע..

(אלו הכינויים שנתנו זה לזו - עד היום אנו לא בטוחים מי היה המכלוף ומי הסוויסה..)..

מעבר לקו נשמעת אשה, בעלת קול נעים עם מבטא דרום אמריקאי כבד..

ביקשה להזמין משהו.. אני לא ממש זוכרת מה רצתה..

זרמתי איתה, קיבלתי את ההזמנה, הבטחתי הבטחות שווא, תוך שאני מאד מרוצה מעצמי..

לפתע, היא עוצרת את השיחה ומבקשת רשות להגיד לי כמה דברים אישיים עליי..

הוווו.. אני הרי חולה על כאלו..

קיבלה את אישורי לחזות את שצופן לי עתידי..

בתחילה, סיפרה לי עליי - פרטים, עובדות מאד מדוייקות.. כאילו מכירות שנים..

זכתה בתשומת ליבי המלאה.. הו אז הגיעו התחזיות..

"בעוד זמן קצר תכירי בחור. הבחור הוא תאום הנפש שלך. תגורי באזור שלו.

אני רואה שדות. אני רואה מרחבים. אני רואה חתונה. אני רואה שני תאריכים -

עשירי ואחת עשרה במאי.. זהו.. בהצלחה.."

פתאום הייתי לחסרת מילים.. אני.. חסרת מילים..

מי שמכיר אותי, יודע, שלי תמיד יש מילים להחלפה..

לא תמיד לעניין ;-) אבל תמיד יש..

בדיעבד הסתבר לי שאותה אישה, היא אילנה אבן - מסטיקנית ומתקשרת.

סיפרתי לאחותי על שיחת הטלפון ההזויה הזו והשמטתי אותה מתא הזכרון הקטן שלי..

והנה, באותו ערב קסום, בו קבענו את תאריך החתונה, צויינו שני התאריכים האלו,

מבלי שאתערב, מבלי שאחליט, מבלי שאכוון.. IT'S MAGIC....